[caption id="attachment_272" align="aligncenter" width="800"]
יעל אורן[/caption]
יעל אורן. מזה שנים חוקרת יעל אורן דרך הציור את התפיסה ופעלוליה. זהו מחקר לא מקובל בתרבות הציור הישראלית, משום שהוא שואל על האופן שבו נבנה "עולם" דרך מערכות דימויים, ועל תשוקתנו ליצירת "עולם" קוהרנטי ושלם.
הציור של אורן מאתגר. הוא מציג בו-זמנית כמה פרדוקסים, ולרגע עלול להיתפס כציור סוריאליסטי. אך למעשה, אורן מייצרת מהלך הפוך לסוריאליזם. אם הסוריאליזם מבקש לבנות עולמות חלומיים "תת-מודעים" פנטסטיים, שבהם דימויים ממרחבים שונים יוצרים תמונת עולם אחת, הרי שהציור של אורן מתחיל בביצוע אותו מהלך – של הרכבת ציור מחיבור דימויים שונים – אך מתגלה תוך כדי פעולת ההתבוננות כמהלך הפוך שיוצר מראית עין של תמונה או של מרחב.
הציור של אורן כמו מנסה ללכוד את הרגע שלפני היוולדותה של תפיסה המארגנת את העולם לכדי תמונה, ובתוך כך חושף, שני תהליכים של הרכבת "עולם-תמונה" ושל פירוק "תמונת-עולם" תהליכים מכאניים. שאולי מה שמניע אותם יותר מכול, הוא פעולת הפיתוי ליצור תמונת עולם קוהרנטית. ואכן, הציור של אורן מפתה בווירטואוזיות הציורית שלו ובמרחבים החידתיים שאותם הוא מציע. אך הפיתוי הזה הוא כמו קורי העכביש: הוא נועד רק ללכוד את הצופה לאותה חקירה לוגית קוגניטיבית, אך להשאיר אותו לבסוף עירום מתת-מודע ופנטזיה ומודע אולי לכמיהתו להרכיב ו/או לפרק עולמות.
המהלך של אורן הוא נדיר וייחודי בשדה האמנות בכלל ובאמנות הישראלית בפרט. הוא לא מדבר בסלנג הישראלי הנפוץ לצורכי חקירה אינטלקטואלית-ויזואלית. במסורת האמנות הקונספטואלית שחקרה בעיקר את המתח שבין מסמן למסומן ובין טקסט לדימוי (ג'וזף קוסוט, ג'ספר ג'ונס, רפי לביא, מיכל נאמן ואחרים) – דלות החומר התל-אביבית שימרה את המתח הזה וניסתה להצטייר תמיד לא רק כמגמה אסתטית אלא גם כתפיסה של ויתור על הפן החושני העשיר לטובת הפן האינטלקטואלי-מילולי.
אורן בוחרת לחקור דווקא מתח אחר: המתח שבין הסימבולי והרומנטי לבין הקונקרטי. לא בכדי הציור שלה עשיר בדימויי אבן ושמים. במובן זה, הציור שלה הוא ירושלמי לגמרי, ואין זה פלא: הוא נוצר בירושלים, העיר שבה למדה, חיה ומתגוררת אורן עד היום. באופן מפתיע, אורן מזקקת מהדימויים דיון חי מאוד, פוליטי ודתי, ובוחנת את תקפותם של הקונקרטי והסימבולי ביצירת האמנות ובבריאת התפיסה.
עקשנותה של אורן להשתמש בכלי הציור עצמם ובפיתוי הציורי – כמו גם בפירוקם – היא שנותנת כוח ומשמעות מרעננת וחזקה למהלך הזה. ביצירתה, אורן מחזירה את הציור כמדיום רציני וייחודי לבחינת שאלות פילוסופיות שונות.
יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן יעל אורן
